משק קדוש בע"מ ואח' נ' סאנשיין בים בע"מ

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות). לאחר הגשת הבקשה לעיכוב הליכים, הגישו התובעות בקשה לתיקון כתב התביעה שעניינה הוספת מנהלת הנתבעת כנתבעת נוספת בעילות שונות. להלן תפורט החלטתי ביחס לשתי הבקשות.

רקע:

1.התובעות הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת לתשלום סך 1,014,953 ₪, סכום המגיע להן לטענתן במסגרת התקשרות בינן לבין הנתבעת לשיווק פרי מתוצרן לשווקים בחו"ל. התביעה הוגשה על יסוד הסכם מגדלים אשר נכרת ביום 5.6.12 בין הנתבעת לבין התובעת 1 (להלן- ההסכם או הסכם המגדלים), ואשר הסדיר את תנאי ההתקשרות בין הצדדים. לפי האמור בתביעה, בהמשך הצטרפו להסדר בין השתיים גם התובעות 2 ו-3. עילת התביעה הינה הפרת הסכם על-ידי הנתבעת, בכך שלא העבירה מקדמות לתובעות על-פי ההסכם ולא ביצעה התחשבנות מולן, ובאופן שהיא נותרה חייבת לתובעות, לטענתן, את סכום התביעה.

2.יחד עם הגשת כתב התביעה הגישו התובעות בקשות לסעדים זמניים של צווי עיקול זמניים ומינוי כונס נכסים זמני. ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד. בהמשך, הגישה הנתבעת בקשה לביטול צו העיקול. כן הגישה את הבקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות בין הצדדים, היא הבקשה שבפניי. בדיון מיום 27.10.13 שנועד לדון בבקשות לסעדים זמניים, ולאחר שהתברר כי הכספים לגביהם ניתן צו העיקול הזמני הועברו לנתבעת, הוסכם כי תחילה תוכרע הבקשה לעיכוב הליכים שהגישה הנתבעת.

תמצית טענות הצדדים בבקשה לעיכוב הליכים:

3.בקשת הנתבעת מתבססת על סעיף 6.1 להסכם, הקובע כי "כל חילוקי הדעות בין הצדדים בקשר להסכם זה יובאו להכרעתו של בורר יחיד שעליו יסכימו הצדדים, תוך 7 ימים מיום קבלת דרישה לבוררות מאחד הצדדים, שתפרט את טיב המחלוקת ואת הסעד המבוקש". לטענת הנתבעת, הצדדים החלו במגעים לקביעת זהות הבורר, והמשך הסכימו על ניסיון להליך של גישור, אשר לא צלח, ובנסיבות אלה יש לאכוף את תניית הבוררות המוסכמת ולהורות על עיכוב הליכים בתובענה שהגישו התובעות שעניינה חילוקי דעות בקשר להסכם הכפופים לתניית הבוררות.

4.התובעות טוענות כי אין לקבל את הבקשה. לטענתן, התובעות 2 ו-3 כלל אינן צד להסכם, ואינן חתומות עליו, כך שתניית הבוררות איננה חלה עליהן. פיצול התביעה ביחס לתובעות הנ"ל וביחס לתובעת 1 שהינה צד להסכם, יביא להתדיינויות כפולות באותה מסכת עובדתית, לבזבוז משאבים ולחשש פני הכרעות סותרות, והדבר מהווה טעם לאי-עיכוב הליכים בתביעת התובעת 1. בנוסף טוענות התובעות, כי הנתבעת לא עשתה בעבר את כל הדרוש לקיום הליך בוררות. עוד טוענות הן כי בקשתן לתיקון כתב התביעה, תוך הוספת מנהלת הנתבעת כנתבעת בעילות אישיות שונות, על רקע הטענה כי לאחר הגשת התביעה פעלה בניגוד לצו העיקול הזמני שניתן על-ידי בית המשפט, ורצונם להגיש בקשה לאישור עיקול כנגד מי שהיה מחזיק הכספים נשוא צו העיקול, מהווים אף הם נימוק לאי-עיכוב ההליך.

5.בתגובת הנתבעת לתגובת התובעות נטען כי דין הטענה בדבר אי-היותן של התובעות 2 ו-3 צדדים להסכם להידחות, שכן על-פי האמור בכתב התביעה עצמו תובעות אלה הצטרפו להסכם האמור, ומכאן שחל עליהן אף סעיף הבוררות. הנתבעת טוענת עוד כי אין בטענות המבקשות בנושא צו העיקול הזמני כדי להצדיק אי-עיכוב ההליכים בתביעה.

דיון והכרעה:

6.סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כדלקמן:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

....

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות".

בהתאם להוראת החוק, משקיימת הסכמה לבוררות לגבי סכסוך לגביו הוגשה תובענה לבהמ"ש, ומי מהצדדים מבקש לעכב עקב כך את ההליכים בתובענה, והוא מוכן מצידו לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות, יעכב בית המשפט את ההליכים בתובענה תוך הפניית הצדדים להתדיין בברורות. חריג לכך הוא כאשר קיים "טעם מיוחד" לאי-עיכוב ההליכים.

7.בענייננו, אין חולק כי התובעת 1 והנתבעת חתומות על הסכם הכולל סעיף בוררות מפורש וברור, המתפרש על הסכסוך נשוא התובענה. מעיון בתכתובת שצורפה לבקשה עולה כי הנתבעת היתה נכונה להליך של בוררות, מגעים בעניין זה בין הצדדים החלו עובר להגשת התביעה, ולאחר מכן ניסו הצדדים לפנות להליך של גישור אשר לא צלח. במסגרת התצהיר שצורף לבקשה הוצהר כי הנתבעת היתה ועודנה נכונה להליך של בוררות בהתאם להסכם. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי מתקיים התנאי של מוכנות הנתבעת לעשות הנדרש לצורך הליך הבוררות, ואינני רואה כל יסוד לקבוע כי הניסיון המוסכם למצות הליך של גישור בטרם נקיטת הליכים אחרים, לא היה אלא ניסיון של הנתבעת "להרדים" את התובעות כנטען על-ידן.

8.האם חלה תנית הבוררות גם על התובעות 2 ו-3? סבורני כי התשובה לכך הינה בחיוב. אין חולק כי התובעות הנ"ל לא חתומות על ההסכם. אלא שמכתב התביעה עולה כי בעקבות פנייה יזומה של התובעת 1 אליהן לאחר חתימת ההסכם, ובהסכמת הנתבעת, הצטרפו התובעות הנ"ל להסדר ההסכמי שבין הצדדים. עיון בכתב התביעה מעלה כי עילת התביעה של תובעות אלה, בדיוק כמו של התובעת 1, עניינה הפרת ההסכם שבין הצדדים, הוא הסכם המגדלים נשוא דיוננו. כתב התביעה מיוסד על ההסכם, ועילת התביעה של כל התובעות כלפי הנתבעת היא אחת, ועניינה הפרת ההסכם. התביעה הוגשה כמקשה אחת על-ידי שלושת התובעות, ביחס לסכום אחד כולל וללא הבחנה ברורה בין הסכומים המגיעים לכל אחת מהן מהנתבעת. מעיון בנספחי הבקשה אף עולה כי היתה התנהלות משותפת של התובעות מול הנתבעת. המסקנה בנסיבות אלה הינה, כי התובעות הנ"ל, מבחינתן, הכפיפו את עצמן להסכם האמור ולהתחייבויות על-פיו ובכלל זה להסכמה הכלולה בו לבוררות מול הנתבעת במקרה של מחלוקות בקשר ליישום ההסכם הנ"ל.

כפי שנפסק לא אחת, נקודת המוצא היא כי הסכם בוררות מחייב רק את הצדדים החתומים עליו (רע"א 8113/09 אלייד סוכניות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ (פורסם במאגרים)). לכלל האמור ישנם חריגים המאפשרים לצרף צד להליך הבוררות על אף שאינו חתום על הסכם בוררות. אלה סוכמו לאחרונה בפסק-דינו של בית משפט העליון ברע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן (פורסם במאגרים)(2013) (להלן – עניין חן רונן) במסגרתו הוגדרו שלושה מעגלי הרחבה ביחס לכלל האמור: מעגל הרחבה ראשון - מתייחס לצירוף צדדים אשר מפרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים מעלה כי הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות; מעגל הרחבה שני – מתייחס לצירוף חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות; ומעגל הרחבה שלישי – מתייחס למקרים בהם מתבקש צירופם של מי שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם.

בענייננו, ביחס לתובעות 2 ו-3, רלוונטי מעגל ההרחבה הראשון לעיל. כפי שצויין, בחינת הנתונים הקיימים מביאה למסקנה כי התובעות 2 ו-3, הגם שאינן חתומות על הסכם המגדלים, הכפיפו עצמן אליו ופעלו על-פיו ביחסים מול התובעת, וההסכם האמור הוא אשר עומד בבסיס תביעתן נגד הנתבעת. ערה אני לכך כי הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי היא הסכימה להצטרפות התובעות 2 ו-3 באופן מסוייג, אולם לעניין תניית הבוררות נטען כי לא היתה כל הסתייגות מצידה.

9.נוכח האמור לעיל, דין הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל, באופן שההליכים בתביעה יעוכבו לצורך הבאת המחלוקות בין הצדדים להכרעה בפני בורר.